ניו יורק ניו יורק

:תקציר מנהלים

H&H: בייגלס טריים, גבינת שמנת וסלמון. שווה

Mendy's: מרק עוף עם קניידלך, סנדויץ' לחם שיפון עם קורנדביף. תענוג

Le Marais: סטייקים טובים, עיצוב של ביסטרו צרפתי, מחירים שפויים


הסיפור המלא:

אמצע אייר. צהריים. דרום תל אביב

החיים מלאים בהפתעות. לפני ארבעה חדשים אני יושב לצהריים במסעדה פרסית בדרום תל אביב מתרכז בפיצוח קערת גונדי. פתאום נגש אלי בחור ושואל אם אני זה אני. אישרתי. מסתבר שהוא זוכר אותי מפעם, והיום הוא קורא אדוק של מדור האוכל.  תוך כדי שאנחנו משוחחים על עולם המסעדות הכשרות בארצנו, מגיעה אמא שלו. גם היא מהקוראות. רק שהיא רצתה לדעת למה אני לא כותב על מסעדות בחו"ל. יש למדור לא מעט קוראים שטסים די הרבה. להם לא מגיע ייעוץ והכוון? אבל לא מזמן כתבתי על ציריך,בריסל ולונדון ניסיתי להתגונן. כן כן, היא השיבה, אבל מה עם ניו יורק? מתי כבר תכתוב על ניו יורק? הנהנתי בהסכמה, שילמתי ויצאתי.  כשאני חוזר הביתה אני מקבל טלפון לונג דיסטנס. על הקו תלמיד שלי מניו-יורק. הוא וארוסתו מתחתנים ביולי, ואני גבוה ברשימת המוזמנים. מדהים, איך שדברים מסתדרים. עוד לפני הנסיעה עצמה, השקעתי לא מעט זמן במחשבה על איך תראה הכתבה. האם לכתוב על מסעדות מוכרות יותר או דווקא על חידושים, להתמקד באופציות זולות או לא לשים לב למחיר, לכתוב רק על מנהטן או מעבר. בסופו של דבר בחרתי לתאר יום במנהטן. לתאר יום שיש בו ארוחת בוקר, ארוחת צהריים וארוחת ערב. או ככה לפחות תכננתי.

אמצע תמוז. יום רביעי.  9:30 בוקר. ליד נהר ההדסון

יום רביעי בבוקר. יום אחרי הטיסה , אני יוצא לעיר לאכול. השעה תשע וחצי ואני מטייל לי לאיטי לאורך רחוב 46. הכיוון, כמו ששר דורי בן-זאב, מערב. אם הולכים עד הסוף מגיעים לנהר ההדסון ושם,עומדת בגודלה הטבעי נושאת המטוסים האגדית של מלחמת העולם השניה, האינטרפיד. היום, במקום להלחם בזירת אסיה, האינטרפיד מכילה בתוכה את מוזיאון הים האוויר והחלל אינטרפיד. אבל אני לא באתי בשביל המוזיאון, אני פה בשביל האוכל. רגע לפני שהרחוב נגמר, מגיעים לחנות המפעל של "ה&ה" בייגלס. המקום נראה קצת מוזנח, אבל זה חלק מהחן. על השלט בחוץ מופיע הסלוגן שלהם

Like no other bagel in the world

נכנסים פנימה. תנור תעשייתי משנע בייגלים טריים על מסוע. הבייגלים מסודרים לפי הטעמים השונים: פרג, קמח מלא, בצק שאור, ביאלי (בייגל שמקורו מביאליסטוק, שיש לו שקע במקום חור),שום, בצל, מלח, שומשום ,אוכמניות, פומפרניקל, רגיל,הכל (כלומר בייגל שמצופה בשום,בצל,שומשום, פרג וכו),וכמובן פאר התעשייה, הקינמון צימוקים. כיון שמדובר על חנות המפעל, רוב הקונים לא מדברים בבודדת אלא בצרורות. על הקיר יש לוח גדול ובו המחיר לבייגל אחד, שניים, שלושה וכן הלאה, עד שהוא עובר לספור בתריסרים. בייגל אחד עולה 1.40 $ . עשרה יעלו 14$ , אבל אם תקנו 48 בייגלס (ואנשים קונים כל הזמן) זה יעלה רק 63.40$ ועוד תקבלו 4 בייגלס ללא תשלום. חשוב להדגיש. זה לא בית קפה. זה לא מסעדה. זה לא דנקן דונטס. אם בכל זאת רוצה משהו בתוך הבייגל שלך, גש למקרר שליד הקופה. יש שם אריזות קטנות וגדולות של סלמון מעושן, גבינות שמנת, יוגורטים עם פירות וקרטונים אישיים של מיץ תפוזים טרופיקנה, כך שאתה יכול לבנות לעצמך ארוחת בוקר סימפטית.  ארוחה של שני בייגלס עם גבינת שמנת ומיץ תפוזים עלתה לי 7.80$. אם אתם רוצים מקום לשבת, יש פארק קטן שניים וחצי בלוקים משם, בפינה של רחוב 47 והשדרה העשירית.

הם מוסד ניו יורקי מבוסס.H&H

החנות הראשונה נפתחה ב72 בשדרות ברודווי פינת רחוב שמונים. מאז העסק תפח יפה וכיום הם מייצרים כ80,000 בייגלס ביום. כראיה למעמד המכובד שלהם בעיר, הם זכו לאזכורים בתעשיית הקולנוע והטלויזיה, בין השארבסרט "יש לך הודעה" של נורה אפרון, ב"סקס והעיר הגדולה" וכמובן בסיינפלד. בפרק "השביתה" מהעונה התשיעית, קריימר חוזר לעבוד ב"ה&ה" אחרי שביתה של שתיים עשרה שנה.

בניגוד ללא מעט מוסדות אוכל ותיקים, שהפרסום והזמן כרסמו באיכות, הבייגלס של ה&ה הם עדיין חוויה.

12:00 בצהריים. וול סטריט.

התכנון לצהריים היה לאכול בדלי. דלי זה קיצור של דליקטסן. מעדניה. מדובר במוסד יהודי ניו יורקי קלאסי. התפריט תמיד יכלול סנדויצ'ים עמוסים להתפקע במיני בשר שונים, קורנד ביף,פסטרמי, רוסט ביף וכו. תמיד יהיה שם מרק עוף עם קניידלך (מצה בול), וחמוצים תוצרת בית.  חלק מהדליקטסן של ניו יורק, ומהיותר ידועים, אינם כשרים.  הקרנגי דלי, שם צילם וודי אלן את "ברודווי דני רוז", והדלי של השדרה השניה, אבל יש בהחלט אופציות כשרות מצוינות. הדלי הטוב ביותר בעיני נקרא "אסקס און קוני דאון טאון" . הוא נמצא ליד הוול סטריט, ובתקופה ששהיתי בניו ג'רזי הייתי מגיע לשם בכל גיחה לניו יורק. ירדתי לרכבת התחתית,

לקחתי קו מספר 1 עד קרוב לבטרי פארק, גיחה קצרה ברגל והנה המקום. אבל רגע, עכשיו 12 בצהריים, אז למה הוא נראה סגור. אני מגיע עד לדלת ואכן, אין דלי ואין בטיח. בירור קצר אצל השכן מגלה שהמקום נסגר על ידי מחלקת התברואה של עיריית ניו יורק. עכשיו, אני לא רוצה להשמע תת-הגייני, אבל בעיני, עבור מקום כמו דליקסן להסגר על עניני תברואה,זו רק מחמאה. כמו מה שאמר משה דיין, חייל שלא ישב בכלא הוא לא חייל.

13:15 רחוב 45. מיד טאון.

עכשיו עושים את כל הדרך חזרה. תוך כדי טלטולי הרכבת אימצתי את הראש (לא לנסות בבית), ונזכרתי במקום יוצא מן הכלל. הוא נמצא ברחוב 45, בין השדרה הששית לברודווי וקוראים לו "הקינוח האהוב עלי ביותר".

My Most Favorite Dessert

זה מקום שהתחיל כקונדיטוריה קטנה מחוץ לניו יורק. ב1982 הם עברו לניו יורק. בשלב מסוים הם הרגישו שיש ביקוש ליותר מאשר רק עוגות, והפכו לבית קפה/מסעדה חלבית. עדיין, העוגות היו המנוע. לא מזמן הם נזכרו לעדכן את שם המקום ל "האוכל הכי אהוב עלי".

הייתי שם מספר פעמים בעבר וזו תמיד היתה חוויה חיובית. שילוב מוצלח של אוכל חלבי (פסטות, מרקים,דגים) עשוי היטב ושל מקום מעוצב ונעים. רק שהפעם הופתעתי לרעה. התיישבתי וקיבלתי תפריט. בחוץ היה חום קיץ ניו יורקי, כך שבחרתי לוותר על הטרסה הנאה שבחוץ להתפנן במיזוג שבפנים. התפריט הגיע. החלטתי לפתוח במרק. מרק היום היה מרק גספצ'ו עגבניות צהובות. זה אמור להיות מרק מרענן, מלא טעמים ולא מסובך להכנה. אז זהו, שלא הפעם. מה שהגיע מהמטבח היה חיוור, דליל, חסר טעם. בשבעה של ערפאת לא הייתי מגיש דבר כזה. החלטתי לנסות לתקן את הרושם הרע וללכת על בטוח. עוגה. קיבלתי את תפריט הקינוחים. התלבטתי בין רולדת מוס קפה, עוגת מוס שוקולד לבן ועוגת קרם טראפלס. מה שהכריע בסופו של דבר היה הרצון למזער נזקים ולהמנע מהימורים. אז ויתרתי על המוס קפה והשוקולד הלבן ולקחתי את הטראפלס.  בסך הכל מדובר על שכבות של טורט שוקולד כשביניהן מרוח גנאש שוקולד. לא יום לימודים ארוך. וגם כאן, אכזבה. שכבות הטורט היו יבשושיות ולקרם היה מרקם מרגרינאי להפליא. חבל. ממש חבל. אולי זו מעידה חד-פעמית, אולי זה החום. ככה או ככה, אני כבר הייתי רעב. ורציתי מרק. ואם אפשר את הכי טוב שיש.אז הלכתי למנדיס.

14:30. רחוב 34. מנדיס.

למנדיס יש שבעה סניפים בניו יורק, חמישה מהם במנהטן. הסניף המרכזי נמצא ברחוב 34. קצת הליכה, אבל לא נורא. הסניף הזה זכה לרגע התהילה שלו בעונה הששית של סיינפלד. קני בנייה, הסטנד-אפיסט חסר הכשרון מאלץ את ג'רי להזמין אותו לארוחה. הם הולכים למנדיס שם אמור להיות המרק הטוב ביותר. לאחר הארוחה מתפתח דיון בשאלה האם אכילת צלחת מרק נחשב לארוחה שלמה. אז נכון שהמרק המפורסם הוא מרק האפונה, אבל אני מעדיף את הכיוון הקלאסי. לקחתי מרק עוף עם אטריות וקניידלך. בעצם קניידל. ה"מצה בול" הניו יורקי שונה מהקניידל הישראלי המצוי בשני דברים. המרקם והגודל. הוא הרבה יותר רך ואוורירי, והרבה יותר גדול. יותר דומה לגונדי הפרסי. לגימה קטנה מהמרק הרותח וחיוך גדול. דה בסט. מרק מרוכז ועשיר. סיימתי את המרק והגעתי למסקנה שג'רי טעה. מרק זה לא ארוחה. אז עברתי להמשך התפריט. יש כבד קצוץ, גפילטע פיש, כרוב ממולא ,לשון,גולש הונגרי. אם הוא היה חלק מאיזשהו מטבח יהודי מזרח אירופאי, הוא שם. אבל אני בכלל רוצה סנדויץ'. כי סנדויץ' ומרק זו ודאי ארוחה. השאלה היחידה היתה איזה בשר יהיה בפנים. מצד אחד יש להם רוסט ביף מצוין. מצד שני איך אפשר לוותר על הפסטרמי הקלאסי. מצד שלישי.. בקיצור, קשה להיות יהודי. אחרי שבהיתי חמש דקות בויטרינת הבשרים, נפלה החלטה.הזוכה הוא הקורנד ביף. זהו נתח של חזה בקר או עגל, שנכבש בגרגירי מלח (מכאן המילה "קורן". כמו גרגירי תירס)מספר ימים, אחר בושל עם עלי דפנה, פלפל אנגלי ועוד תבלינים ולבסוף נפרס לפרוסות דקות. פרוסה של לחם שיפון נמרחות במיונז וחרדל, ועליה מועמסות פרוסות ועוד פרוסות של הקורנד ביף. איכשהו סוגרים את הסנדויץ' בלחץ עם פרוסת שיפון  שניה. באנגלית זה נקרא

Overstuffed Sandwich

חוצים את הסנדויץ' השמנמן לשניים, ומגישים על צלחת כשלצידו מלפפון חמוץ וסלט קולסלו.

למי שעובד או מתגורר ליד מנדיס ומגיע לשם הרבה כבר יש כרטיס "פרעסער מתמיד"

Frequent FRESSER Card

על כל עשרה סנדויצ'ים מקבלים אחד חינם. סיימתי את הסנדויץ' ויצאתי חזרה אל העיר. שלא תהיה כאן טעות. זו משימה לא פשוטה להשתלט בכוחות עצמך על סנדויץ' כזה.  בקרנגי דלי אומרים "אם הצלחת לסיים את האוכל כנראה שטעינו במשהו".

16:00. רחוב 42. קולנוע ריגל

החום שבחוץ והמרק שבלב דרשו ממני למצוא מזגן ומהר. מצאתי אותו בבית קולנוע. נכנסתי להצגה יומית (עוד אומרים היום הצגה יומית, זאת אומרת חוץ מסבתא שלי?). ראיתי את "אויבי הציבור", עם ג'וני דפ בתפקיד דילינג'ר. נהנתי מהמזגן יותר מאשר מהסרט. זה לא שהוא היה גרוע, הוא פשוט לא היה טוב.

19:00  רחוב 46 ליד ברודווי. מסעדת לה מארה.

Le Marais

קרויה על שם הרובע היהודי הישן של פאריז. יש בשם הזה שתי ציפורים. גם שיק צרפתי וגם אווירה יהודית.בסך הכל יש במנהטן שלוש מסעדות כשרות שמתמחות בסטייקים. ה"פריים גריל",ו"לה קרנה גריל", שתיהן יקרות למופת, ואילו "לה מארה"  פחות יוקרתית, פחות יצירתית אבל טובה למדי ופחות יקרה. המיקום נהדר. רחוב 46 (כן,כן, שוב 46) ממש ליד שדרות ברודווי, מושלם למי שנמצא בטיימס סקוור, ולמי שנמצא לפני או אחרי הצגה בברודווי.  התקשרתי בצהריים להזמין מקום. האמת שחשבתי לא להתקשר. עם כל הבאסה בסאב-פריים,הדכאון בדאו-ג'ונס, שלא לדבר על איך קוראים לו, ברני"כנראה שזה לא היה שווה 150 שנה בכלא" מיידוף. בכל זאת התקשרתי. מזל. הייתי המום מכמות האנשים שהיו במסעדה. בסך הכל סתם יום רביעי בערב, והמסעדה על הייתה מ-פ-ו-צ-צ-ת. ואני מדבר על מקום בן שתי קומות שמאכלס 150 איש. שמייח. גם אני הייתי די שמח, ולו בשל העובדה שסוף סוף אני הולך לאכול עם מישהו. ולא סתם מישהו, החתן בכבודו ובעצמו, זה שבשבילו הגענו עד הלום.  בן ציון יפה (ככה קוראים לו), ארבעה ימים לפני חתונתו, היה במצב רוח חגיגי. עוד לפני שהאוכל הגיע הוא כבר סידר לעצמו בקבוק צונן של בירה בלגית. למה לא. אני הייתי צריך לנהוג חזרה לניו ג'רזי באותו ערב אז ויתרתי. למנה ראשונה לקחתי רייט, ממרח צרפתי, שבלה מארה מכינים משילוב של בשר עגל וברוז שבושלו ממושכות בשומן. הוא לקח "מאגרה דה קנר" פרוסות חזה ברווז מעושן. המנה שלו הית הנהדרת. הברווז היה עסיסי, עם טעם עישון עדין. ממרח הרייט היה בסדר, במיוחד עם פרוסות הטוסט, אבל לא מוצלח כמו המאגרה. למנה עיקרית לקחתי את ה"טורנדו לה מארה" פילה בקר שמגיע עם רוטב בארנז. החתן לקח נתח קצבים ברוטב אשלוט. כאן כבר היו הכוחות שווים. נתח הקצבים היה אמנם עם טעם דומיננטי יותר, אבל הרכות של הפילה גרמה לי לשמוח בבחירה שלי. שני הנתחים היו יוצאים מן הכלל. יחד עם המנות העיקריות מוגשים צ'יפסים דקים ופריכים וקטשופ היינץ. למרות היום הדחוס קולינרית, קינחתי בפונדנט שוקולד שהיה סיום חביב לארוחה מצוינת.

23:45  היילנד פארק ניו ג'רזי.סניף של דנקן דונטס

אחרי יום עבודה מפרך ונסיעת לילה על הניו ג'רזי טרנפייק, 5 דקות לפני שאני מגיע לבית המארחים שלי, עצירה קטנה בסניף של הדנקן. זה היה בסיס האם שלי כשגרתי כאן. הוא גם כשר וגם פתוח 24/7. הכל בזכות ההודים שמנהלים אותו. שנתיים עברו חלפו להן אבל מנהל הסניף החייכן זיהה אותי מיד. לקחתי דונאט אחד בציפוי תות ודונאט שני במילוי בוסטון קרים.

לא לדאוג, זה לא בשביל עכשיו.אפילו אני יודע שאכלתי די. זה למחר בבוקר. איך אומרת סקרלט אוהרה, מחר יום חדש.

H&H Bagels

639 West 46th street

80th streetפינת  Broadway

כשרות: סטאר קיי. פרווה. פת ישראל.

www.hhbagels.net

Mendy’s

61 East 34th street

כשרות: או- יו.

www.mendysdeli.com

Le Marais

150 West 46th street

כשרות: או יו

www.lemarais.net

  • http://www.premestrela.co.il/ מדיטציה

    יצא לי לטעום את המרק ירקות עם קניידלך של מנדיס וזה פשוט חגיגה לפה!